החלטה בתיק בש"א 482/06

1.         לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן על ידי בתיק העיקרי         (ת.א. 3386/01) ביום יא טבת תשס"ו (11.1.06). בפסק דין זה קיבלתי את התביעה שהגיש משיב 1 והוריתי למחוק את העיקול שנרשם לטובת המבקשות על דירה אותה רכש משיב 1 ממשיב 2. בפסק הדין הנ"ל קבעתי כי מחיקת העיקול תבוצע לא לפני 1.2.06.

2.         אין כאן המקום להאריך בפרטי פסק הדין. לצורך העניין שלפנינו די אם נציין כי המשיב 1, שרכש דירה מן המשיב 2, נקלע למצב שבו המבקשות הטילו עיקול על הדירה, במסגרת הליך משפטי שנקטו כנגד משיב 2 (סוכן שלהם שהיה חייב להם כסף), בבית המשפט השלום בתל-אביב. בפסק הדין, קבעתי כי מאחר ובעת הטלת העיקול שילם המשיב 1 למשיב 2 את מרבית התמורה, ואילו את יתרת התמורה העביר למבקשות, על פי צו שיפוטי של בית המשפט השלום בתל-אביב, אין למבקשות יותר זכות להיפרע מן    הדירה , כדי לממש את פסק הדין שיש להם כנגד משיב 2. פועל יוצא מכך, היה הצו האופרטיבי בסיום פסק הדין, אשר, כאמור, הורה על מחיקת העיקול שנרשם בלשכת רישום המקרקעין בירושלים לזכות המבקשות, מכוח צו העיקול הזמני שניתן על ידי בית המשפט השלום בתל-אביב.

3.         בבקשה, טוענת ב"כ המבקשות, עו"ד טלילה רוזנבלום, כי יש סיכוי טוב לקבלת הערעור, וכן כי יש קושי בהחזרת המצב לקדמותו.

 מנגד, ב"כ משיב 1 , עו"ד רן שבירו, סבור כי אין מקום לעכב את הביצוע, שכן סיכויי הערעור נמוכים. לעניין השבת המצב לקדמותו, טוען הוא כי על המבקשות היה לפעול כנגד משיב 2 ולא כנגד משיב 1. על כל פנים,  טוען ב"כ המשיב 1, עו"ד רן שבירו, כי המשך קיומו של העיקול פוגע קשות במשיב 1 שאינו יכול למכור את דירתו.

            לחילופין, עותר ב"כ משיב 1 לכך שאם יינתן צו עיכוב הביצוע  כי אז יחויב המבקשות בהפקדה של סך 50,000  ש"ח לפחות, לכיסוי נזקיו של משיב 1.

4.         נקודת המוצא הראשונית בסוגית עיכוב הביצוע היא תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי " הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

5.         בצידו של כלל זה, התפתחו בפסיקה כללי משנה, אשר מורים כי מקום שבו יהיה זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו, יינתן עיכוב ביצוע, כאשר לכך הוסף תנאי נוסף של סיכויי ההצלחה בערעור (ראה במפורט הדיון והאסמכתאות בספרו של א' גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תל-אביב, תשס"ה-2005), עמ' 622 ואילך). בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי אף במקרה שבו לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, אם הנזק שנגרם לצד הזוכה גדול יותר, לא יינתן עיכוב ביצוע (ראה השיקולים וההכרעה בהחלטת השופט י' זמיר בבש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב יפו, פ"ד נ(1), 668). לפני כחודש, ניתנה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט ס' ג'ובראן) החלטה הדוחה בקשה לעיכוב ביצוע, כאשר פסק הדין של בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת הערת אזהרה (בדומה למקרה שלפנינו), אך מהחלטה זו לא ניתן להסיק על שינוי גישה או קו חדש בפסיקת בית המשפט העליון, והבקשה שם נדחתה על פי הנסיבות העובדתיות באותו תיק (ראה ע"א 201/06 בלום נ' חברת ל.ב.א נכסים בע"מ, שניתן ביום כה טבת תשס"ו (25.1.06)).

6.         במקרה שלפנינו, ככל שמדובר בסיכויי ההצלחה שבערעור, אני אישית סבור כי הסיכויים אינם גבוהים. אך אין לכחד כי יש בפסק הדין חידושים לא מעטים, אשר יכול שלא יתקבלו על דעת בית המשפט העליון, או שבסוגיות המשפטיות שנותחו בפסק הדין , תהיה גישת בית המשפט העליון, שונה. גם הטענות בדבר היקף תחולת תקדים משפטי על אירועים שבעבר, המשקל שיש לתת להליכים שהיו בבית המשפט בתל-אביב והפגיעה או אי הפגיעה בעקרון סופיות ההליך המשפטי, יכול שייראו בעיני בית המשפט העליון בדרך אחרת מזו שפסקתי. למבקשות יש טענות נוספות בערעור, ובהן: חוסר תום לב של המשיב 1 העדר ניקיון כפיים והתיישנות, טענות שדחיתי בפסק הדין, אך עדיין ייתכן כי בית המשפט העליון יקבל חלק מהם, על אף שלדעתי הסיכוי לכך נמוך, במיוחד כאשר המבקשות קיבלו מאת משיב 1 את יתרת התמורה של מכירת הדירה שהיה חייב למשיב 2, ושילם אותה למבקשות.  אומנם לא ראיתי את כתב הערעור, אך בהנחה כי הטענות שבו דומות לאלה הכלולות בבקשה לעיכוב ביצוע, בתמונה הכוללת, לא אוכל לומר כי אין לערעור סיכויים כלל.

7.         ככל שמדובר בהעדר אפשרות השבת המצב לקדמותו, אין חולק כי מחיקת העיקול תביא לכך שהמשיב 1 ימכור את הדירה לאחר, וזה עצמו אחד מנימוקי בא כוחו, עו"ד שבירו, לאי מתן עיכוב ביצוע.

8.         לכאורה, לאור קיומו של נתון זה, יש להיענות לבקשה.

9.         ברם, במקרה שלפנינו יש להביא בחשבון שיקולים נוספים, ובהם אלה:

א.        המבקשות לא נקטו מאז שנת 1988 כל הליך אפקטיבי בהוצאה לפועל כנגד משיב 2, שהוא הוא האיש החייב להם כסף על פי פסק הדין העומד לזכותם. בעניין זה נזכיר כי במהלך הדיונים בתיק העיקרי, נחקר משיב 1 ומסר מידע על מקום עבודתו של משיב 2. לכן, המבקשות יכולות לאתרו ולגבות ממנו את חובם. לא נמסר לי כל מידע כי המבקשות עשו מאמץ כל שהוא, גם לאחר קבלת הנתון האמור על מקום עבודתו של משיב 2, ונקטו פעולות כל שהן לגביית חובן ממי שחייב אותו, קרי: משיב 2.

ב.         מבחינת המשיב 1, המשך העיקול גורם לו נזק , בשל העובדה כי אינו יכול למכור את הדירה, והוא אף חשוף להטלת עיקולים נוספים, בגין חובות של משיב 2 (אם כי בנקודה זו מסכים ב"כ משיב 1, עו"ד שבירו, כי ניתן יהיה למחוק עיקולים אלה לאור הערת האזהרה של מרשו כרוכש הדירה).

ג.         משיב 1, מבחינה אישית, עבר משבר עקב גירושין. על פי הסכם הגירושין , הדירה נשוא המשפט היתה צריכה לעבור לבעלותה של האישה, אך עקב העיקול נמנע יישום הסכם הגירושין ביניהם. ב"כ משיב 1 מפרט בסעיף 10 לתגובתו של ההשלכות של המצב על יחסי בני הזוג, ואין צורך להאריך בכך.

10.       מערכת השיקולים הללו מחייבת הפעלת איזון בין זכויות הצדדים, באופן שבו, מצד אחד, תישמר זכותן של המבקשות לשימור המצב הקיים (כדי שאם יזכו בערעור, המצב הקיים לא ישתנה), ומצד שני, יינתן למשיב 1 ביטחון כלכלי כי אם יידחה הערעור, לא יפגעו זכויותיו, ומצבו הכלכלי והכספי לא יורע, לעומת המצב היום.

11.       לצורך כך, סבור אני כי יש לנקוט בשלושה דרכים, יחדיו, במצטבר, ואני מורה בזה כי יינתן עיכוב ביצוע של פסק הדין, ככל שמדובר במחיקת העיקול, אם יבצעו המבקשות את האמור להלן:

א.        המבקשות יפקידו עד ליום 9.3.06 בקופת בית המשפט, כתנאי לעיכוב הביצוע, סך של 50,000  ש"ח (במקום הפקדת הסכום, די במתן ערבות בנקאית לזכות משיב 1).

ב.         המבקשות יפקידו בקופת בית המשפט, כל אחד בינואר, החל מיום 1.1.07, סך נוסף של 10,000  ש"ח (או ערבות בנקאית כאמור), וזאת עד לתום ההליכים בבית המשפט העליון. לא הופקד הסכום האמור עד 15.1 של כל שנה, מבוטל בזה עיכוב הביצוע.

ג.         המבקשות, שתיהן, יחתמו תוך 7 ימים על כתב ערובה, בנוסח המקובל של כתב ערובה לעיקול, לכיסוי כל נזקיו והוצאותיו של משיב 1. בחתימה יאמר כי התחייבות זו של המבקשות היא, ביחד ולחוד. אם יידחה הערעור, כי אז יהיה רשאי משיב 1, בנוסף למימוש הכספים או הערבויות הבנקאיות האמורות בסעיפים קטנים א ו-ב לעיל, להגיש תביעה כנגד המבקשות על כל נזק או הפסד או אובדן רווח, שנגרם לו או שייגרם לו עקב ההליכים.